למה הפסקנו לייצר מחממי חוץ “קבועים”
אם אי פעם ניהלתם את החצר של מועדון לילה, אתם יודעים שזו בעצם “אזור מלחמה”. בגלל הלחות, המשקאות שנשפכים, והסערות הפתאומיות, הציוד שלכם סובל מאוד.
אבל הסיוט האמיתי אינו המזג האוויר – אלא עלויות התחזוקה הגבוהות לאורך חמש שנים.
לאורך זמן, רוב מחממי האינפרא-אדום נבנו כיחידה אחת גדולה. כשצינור החימום נהרס לאחר מספר עונות, הייתם תקועים. בדרך כלל היה צורך להוציא את כל היחידה או לבזבז שעות רבות על פירוק היחידה כדי לתקן חלק אחד בלבד. זו בזבוז של ציוד וזמן.
נמאס לנו מזה. לכן שינינו את דרך הייצור שלנו.
הגישה של “החלפה קלה”
התחלנו להתייחס לצינור האינפרא-אדום כאל סוללה או נורה – דבר שניתן להחליף בקלות כשהוא נהרס.
במקום חיבורים מורכבים, אנו משתמשים במערכת של חיבורים קלים. כשהצינור נהרס, אין צורך לקרוא למומחה או לחבר מחדש את כל היחידה. צריך רק לפתוח את המעטפת העמידה בפני מים, להוציא את הצינור הישן, ולהכניס צינור חדש.
זה לוקח דקות בלבד.
כמו כן, אנו משתמשים בחיבורים סטנדרטיים, כך שהצינור החדש נכנס בקלות למקומו. אין צורך לנחש או להתמודד עם ברגים. כל אחד מאנשי התחזוקה שלכם יכול לעשות זאת בקלות.
החסרונות (ואיך אנו מתגברים עליהם)
עכשיו, החלק האמיתי: הוספת חיבורים נוספים לעיצוב פירושה בדרך כלל עוד מקומות שבהם יכולים לחדור מים.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בסטופרים ובחומרי אטימה שעמידים בפני מים. זה שומר על הרכיבים הפנימיים של המחמם יבשים, גם כשהתנאים בחוץ קשים.
עם זאת, חומרי האטימה האלו אינם קסם – הם יכולים להתבלות עם הזמן.
אני תמיד ממליץ לבדוק את חומרי האטימה פעם בשנה, בתקופה שאין פעילות. אם חומר האטימה נהרס, הלחות יכולה להגיע לקצוות החיבורים ולגרום לקצר. בדיקה קצרה של שתי דקות יכולה לחסוך לכם הרבה צרות בהמשך.
בסופו של דבר, זה פשוט יותר מבחינה כלכלית. אתם משלמים 50 דולר על צינור חלופי, במקום 500 דולר על יחידה חדשה. זה פשוט יותר.